ההיסטוריה של מדינת ישראל שזורה לכל אורכה בסיפורי הגירה ועלייה. למעשה, מאז הקמתה מהווה ישראל יעד מרכזי להגירה יהודית, אך בעשורים האחרונים הפכה גם ליעד מבוקש להגירה לא-יהודית, מסיבות כלכליות, חברתיות וביטחוניות. תהליכי ההגירה השונים עיצבו את פניה התרבותיים, החברתיים והכלכליים של המדינה.
מדיניות חוק השבות, שאפשרה לכל יהודי/ה לעלות לישראל, הביאה לגלי עלייה גדולים שרובם היו בעלי אופי אידאולוגי, ציוני או מצילי חיים. העלייה הראשונה החלה בשלהי המאה ה-19, וכללה בעיקר יהודים ממזרח אירופה. במהלך המאה ה-20 התרחשו גלים גדולים נוספים, כמו העלייה השנייה והשלישית, גל עליות פליטי השואה, העלייה מארצות ערב ומצפון אפריקה בשנות ה-50, גל עליית יהודי אתיופיה בשנות ה-80-90, ועליית יוצאי ברית המועצות לשעבר מאז שנות ה-90.
העליות השונות עיצבו את החברה הישראלית כמקבץ אתני מגוון, עם הבדלים תרבותיים, דתיים ולשוניים. עם זאת, כל קבוצה הביאה עימה תרומה ייחודית לכלכלה, לאמנות, לחינוך ולתחומים נוספים.
בעשורים האחרונים חלה עלייה במספר המהגרים הלא-יהודים המגיעים לישראל. חלקם הם מבקשי מקלט ומחפשי עבודה ממדינות אפריקה (בעיקר אריתריאה וסודן), חלקם עובדים זרים המגיעים לארץ למטרות תעסוקה בענפים כמו סיעוד, חקלאות ובנייה, ורבים מהם מתיישבים בערים הגדולות, בעיקר בתל אביב ובסביבתה.
התופעה עוררה דיון ציבורי נרחב בנושאי מדיניות, זהות, אינטגרציה וזכויות אדם, לצד אתגרים אופרטיביים כמו אכיפת הגירה, רישוי עבודה, חינוך ובריאות למהגרים ולילדיהם.
הגירה משפיעה רבות על הכלכלה הישראלית. מהגרי עבודה תורמים לענפים החסרים ידיים עובדות, בעיקר בבנייה ובחקלאות. עם זאת, ישנה ביקורת שטוענת כי העסקת מהגרי עבודה פוגעת בשכר ובאפשרות התעסוקה של תושבים ותיקים.
גם העליות היהודיות תרמו משמעותית לצמיחה – עולים חדשים ייסדו מפעלים, פיתחו חדשנות (ראו דוגמת "אומת הסטארט-אפ") והביאו עימם הון אנושי מגוון. כך, לאורך השנים, הפכה ישראל למוקד משיכה למהגרים מקצועיים, מדענים ואנשי טכנולוגיה מרחבי העולם.
הגירה הביאה לארץ תרבות מגוונת - אוכל, מוסיקה, מסורות, לבוש וחגים. פסטיבלים אתניים, מוזיאונים, מופעי תרבות וספרות מתפתחים בהשראת קהילות מהגרים שונות. לצד זאת, לעיתים נוצרים מתחים זהותיים ותרבותיים בין הקבוצות הוותיקות לחדשות, במיוחד בנושאים כמו דת, שפה וחינוך.
מדיניות ההגירה בישראל נשענת בעיקר על חוק השבות, לצד חוקים והנחיות העוסקים בעובדים זרים, מבקשי מקלט וילדיהם. קיימות ועדות ממשלתיות המפקחות על תהליכי ההגירה, ומופעלים מרכזי קליטה וסיוע לעולים ולמהגרים.
בשנים האחרונות התגבר הדיון הציבורי סביב נושאים כמו גדר הגבול בדרום, חוקיות גירוש מהגרי עבודה מבתי ספר, זכאות מבקשי מקלט לבריאות ולחינוך, והשתלבותם של בני מהגרים בחברה.
זרמי ההגירה לישראל נמשכים וצפויים להמשיך בשנים הבאות, לנוכח שינויים עולמיים (מלחמות, רעב, משברים אקלימיים) ומעמדה המיוחד של ישראל כמדינת לאום יהודית. האתגרים העומדים בפני המדינה הם בפיתוח מדיניות הגירה מאוזנת, שתשמור על זהותה הייחודית ותיתן מענה אנושי לאוכלוסיות השונות.
ההגירה לישראל היא תופעה מתמשכת ורבת פנים, המעצבת את החברה והכלכלה מאז ייסוד המדינה ועד ימינו. היא מביאה עימה אתגרים לא פשוטים, אך גם פוטנציאל אדיר להתחדשות, צמיחה וקידום חברתי, תרבותי וכלכלי.
כותבת המאמר: ורד שדה - עורכת דין ומומחית לדיני הגירה ואוכלוסין בישראל.
https://www.adv-vered.co.il